אהל משה (הורוביץ) חלק א· רבי אלעזר משה הורוויץ
ערכין · דף כג.
תוס' ד"ה לכי יגרשנה. לאשה ה"ל לקונסה וכו' ול"נ בפשיטות דאיהו יכולה לומר אה"נ דאם ירצה להחזירני אחזור, אבל כשגרשני הנני תובעת כתובתי, וא"י מה בדעתו כי האשה מתגרשת גם בלא רצונה, ואין בידינו לכופה שתדור. אבל הוא שגרש לדעתו יש להדירו ואם לא ירצה לדור לא נניחנו לגרש דניכרת ערמתו, ובאמת אם גרשה כבר ואינו רוצה לידור תגבה כתובתה ואחר כך אם רוצה להחזירה חוזרת ודא מוכח בגמ' בעובדא דמשה בר עצרי, ומ"מ משביעים אותה שלא עשתה קנוניא, והכי אמר אביי ליכא וכו' דניגרשה סתם, ועיין בתוס' ב"ב קע"ד ד"ה אטו. וצ"ע:
תד"ה אלא. כגון להפטר עצמו. לא הבינותי דבריהם, דהא עיקר החששא שמא אינו חייב לו והוא גוזל גמור מהקדש, והעיקר נראה דאנן קיי"ל דלא כרבי יהושע [ע' בכ"מ ובלח"מ] וטעמא דכיון דר"ע לימד דנדר שמקצתו הותר כולו הותר ל"ש עוד לומר אי בעי מתשלי דהא אינו רוצה לעוקרו לגמרי מאיזה טעם שיהיה: