אהל משה (הורוביץ) חלק א· רבי אלעזר משה הורוויץ
ערכין · דף יא.
גמ' והכא במעלין מדוכן ליוחסין. עיין סוכה נ"א ותוס' שם. ולגירסא דכאן נ"ל דה"ק מעלין מדוכן מעיקר דוכן שבפה. וגזרינן כלי אטו פה. וטעם מ"ד אין מעלין. דאנן לא יהבינן ליה מידי ואיהו לנפשיה מהימן ומ"ד מעלין ולא למעשרות. ס"ל מעשר לכהן דוקא:
שם ותנא מייתי לה מהכא. הרמב"ם הביא רק קרא דשמואל ובכמה דוכתין אמר שמואל דרשא אחרינא מכולהו תנאי וקיי"ל כוותיה. ונראה טעמא דאינך תנאי דס"ל דהך ושרת וכו' בכהנים איירי וכ"ה בספרי שם. ושמואל ס"ל כר"נ בסוטה ל"ח דאיתקש ברכה לשירות. אלמא דברכה לאו היינו שירות ועיין במ"ר על פסוק כה תברכו. וקרא דלעמוד לשרת בלוים קאי עיין במדרש קהלת ע"פ וזכור את בוראך והובא בפתיחת איכה רבתי ובכ"מ נמצא במדרש דדריש קרא דלעמוד לשרת בלוים [ועיין בב"ח ועט"ז יו"ד סי' ס"א] ואנן כדרשת רב מתנא לא ס"ל. דהא ילפינן מקרא אחרינא לשיר בכורים בירוש' שם. וכאינך דילפי ממשא ועבודת עבודה לא קיי"ל כדמשמע בפ"ק דחולין. דאין שנים פוסלים בלוים לשיר עיי"ש. וכחנניה לא קיי"ל דמשה היה שומר לא משורר דכתיב והחונים לפני המשכן קדמה משה וכו' וחנניה סבר כס"ד דר' יהושע דודו וגם כרב אשי לא קיי"ל דהוא סמך אהקישא דמחצצרים ומשוררים. וזה רק למ"ד דעיקר שיר בכלי בסוכה נ"א עיי"ש ואין היקש למחצה. וגם היקש דר' יונתן לא ס"ל דהא דקיי"ל משורר ששיער במיתה אף דאינה עבודת מזבח. ועוד דקיי"ל כהנים בשל לוים באזהרה [עיין רמב"ם וכסף משנה] וליכא הקישא. וזה טעם הרמב"ם שהשמיט בשיר מנחת שבת ושירת הבאר דכיון דנפקא מושרת בשם ה' בעינן הזכרת שם ושם אינו. ול"ד לשיר כי אשא דהאזינו. דהתם קאי על הקב"ה שנאמר מקודם. חי לעולם וכדומה. כמו מי שהוא חנון בשבועות ל"ה: ע"ב תוס' ד"ה אלא טובא תימא וכו'. ונראה דסבר דעד ט"ז לא יכלו לטהר המקדש ולא הקריבו כלל. ובט"ז הקריבו מוסף ממ"נ אי ט"ו אי ט"ז. ושאלו רק על כבש דעומר. ועומר גופיה אפשר דהוה אונס אחר. ולפי זה דאמר פסח היכי עביד ר"ל יו"ט של פסח:
שם ד"ה אבעיא להו. בחודש השני. נראה דלס"ד הכא היה העיבור אחר חה"פ. ול"ש דלא טעי רק בל' דאדר הואיל וראוי וכו'. דלדידיה ע"כ נתקדש החודש בזמנו: