אור ברסלב

אהל משה (הורוביץ) חלק א· רבי אלעזר משה הורוויץ

ערכין · דף ב.

ערכין

גמ' ור"י לרבות כל ב"ח לסמיכה ל"ל. מסתבר טפי למעט יורש. דליכא קרא לרבות. כמ"ש תוס' ריש תמורה:

רש"י ד"ה תני והדר מפרש וה"ה נמי וכו'. ואולי משו"ה לא נקיט חד מהנך דאי ה"א דנידרין דידהו מפרש לרישא. ע"כ דה"ה מעריכין או נערכין וליכא רבוי אמופלא או מנוול ומ"ש. ואנן כל מה דמצינן לאצרוכי הכל מצרכינן לרבוי:

תד"ה הכל. בנזיר ובנדרים הזכיר וכו'. למ"ד לשונות נכרים הם ל"ק להו דבאמת ערכין בכלל נדרים הן כמו דל"ק להו ידות. אבל למ"ד תקנת חכמים הן. קשה להו למה לא הודיענו תקנתו לערכין:

שם ד"ה קרבנו. ושמא על ראשו וכו'. לא ידענא מאי משמע דראשו קאי אקרבן ולא אבעלים גופייהו:

באו"ד אי נמי משאר קרבנו. צריך עיון דאם כן טובא נינהו ודרשינן להו בתורת כהנים למעט בכור מעשר ופסח אסמכתא בעלמא היא. דלא צריך למעטינהו. כדאיתא במנחות דף צ"ב ועיין מה שכתבתי בדבור שאחר זה ליישב קושית התוס':

שם ד"ה קרבנו. כ"ש לא יד חבירו וכו'. ונראה דהתם לא נתמעט אלא שאין בעל הקרבן יוצא ידי סמיכה ע"י שליח. ומ"מ ה"א דאם אין בעל קרבן אחר סומך. ובהכי ניחא דחשיב תלת קרבנו ואינן אלא תרתי. דחשבינן גם האי דכשב השלמים דכתיב אם הוא מקריב קרבנו ולא אם הוא מקריב קרבן חבירו אבל שאר קרבנו דכתיבי לא חשיב דכולהו קאי אבעל הקרבן. לא על המביא ולא על הסומך, [לפעד"נ מלשון רש"י תמורה ב' ד"ה תלתא וכונתו על שלשה קרבנו דבתחלת הפרשיות ואם זבח שלמים קרבנו' "אם מן הצאן קרבנו" "ואם עז קרבנו" וכ"נ מדבריו שם "ובשלשתם כתיב סמיכה" היינו בג' הפרשיות. דאי על קרבנו דבפסוק וסמך כוונתו דברים הללו כמיותרים ש"ך]:

תוכן העניינים

אהל משה (הורוביץ) חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה