אהל משה (הורוביץ) חלק א· רבי אלעזר משה הורוויץ
עירובין · דף פב:
גמ' תיובתא דר"י בר"א תיובתא. ומ"מ אפשר שדינו אמת לענין איתיה לאבוה במתא. וכ"ד רש"י ז"ל בס"פ אע"פ יעוי"ש:
רש"י ד"ה חציה לבית המנוגע. קיים להו לרבנן הכי. נראה דר"ש ס"ל בהא כר' יהודה דמזונו לשבת זוטר. והוי ב' ידות משל חול דאוכל רק ב' סעודות. ולא סבר כר' יהודה בשיעורא דככר דלר"י חסר קימעא כדמפרש בגמ'. וריב"ב סבר כר"מ בהא דבשבת אכל טפי ובעינן ככר שלם אלא שממעט בככר. ואנן קי"ל כר"מ. ובעינן ככר שלם של ח' ביצים:
תוס' ד"ה עד. לא בעי לשנויי כו'. נ"ל דמשום קושיא זו ושבדבור שאח"ז נאדו פוסקי קמאי מכך שיטתא ולא מפלגי כלל בין איתא לאבוה במתא. אלא שהבן סתמיה גריר לאמו ללכת אתה וממילא ליתא לאבוה במתא עמו. משא"כ בסוכה שאביו ואמו במקום אחד:
ד"ה וחצי ושיפסול תרומה במגע כו'. צ"ע דלמה יפסול במגע כיון שכבר גזרו על אכילה די בכך. ויותר נראה כדברי הרמב"ם וש"מ. ובאמת אי ה"א פסול גוי' ד"ת ה"א שהגזירה היתה על המגע לבד מטעמי אחריני. אך כדמסקינן דדרבנן הוא גזירה אחת היא. וטעם חצי פרס משום שגזרו אטו אוכל ושותה שאין דרך רק בקביעות סעודה ואוכל מחצה ושותה מחצה. ולפ"ז לא פסל במשקין ברביעית שהיא ביצה ומחצה רק לריב"נ: