אהל משה (הורוביץ) חלק א· רבי אלעזר משה הורוויץ
עירובין · דף יג.
גמ' לא אמר ר"ע אלא לחדד. נ"ל דריא"ש ורנב"י אזלי לשיטתיי' לעיל (דף י"ב) דרנב"י סבר דהלכה כר' דמודי לר"א בחצר. וא"כ א"א דלימא ר"ע לחדד. דהא איכא למיטעי בדינא. דאי פלוגתא דב"ש ליתא גם דר"א ליתא כדמוכח לעיל בברייתא דרשב"ג. וריא"ש סבר כרבנן לפרש"י לעיל (דף י"ב) ד"ה ר' היא. לככי תנא הלכה ותרווייהו מוקי לר"ע כהלכתא. ונראה דלתרוייהו הא דאמר ר"ע לא אמר ר' ישמעאל דבר זה. לאו משום דלא ס"ל הא כדאמר במתניתין דהא מ"מ הסברא ישרה בעיניו. מדאמר הלכה או נראין כדי לחדד ול"ל דהוי שמיע ליה מר"י דעל שנים נחלקו. דא"כ הל"ל בהדיא הכי אלא דהוי ידע דר"י לא סבר לה דר'. וא"כ ודאי לא אמר. דאטו טעמא דב"ש אתי לאשמעינן:
שם אלא אסרה אאסרה קשיא קשיא. ולא אמר תיובתא. משום די"ל דתלי בפלוג' דר' יהודה ור' יעקב, דודאי ר"מ סבר כר"ע דהלכה כמותו מחבירו ולהכי תנא בברייתא סתם אסרה עלי דהיינו משום פ' סוטה לחוד, ורב יהודה א"ש אמר משום וכתב ומחה. דמדאורייתא היא לר' ישמעאל בכ"מ. דלהכי נקט וכתב ולא ומחה לחוד לגלויי אכל היכא דבעי כתיבה. אבל לר"ע שרי בכל מקום בגבולין וכן הלכה לר' יעקב אליבא דר"ע. וברייתא כר' יהודה:
רש"י ד"ה חוץ מפרשת סוטה כו' אם בא למחוק לה מן התורה מוחק. ומהרה יבנה בה"מ כו'. אבל אנן קיי"ל להלכה שכל שנכתבה קודם קבלת שבועה פסולה:
תוס' ד"ה אבל תורה. משמע אע"ג דסוטה וכו'. בעניותי אתפלא דהיכי מ"ל למאן דמכשיר מה"ת דס"ל כתיבה בכלל עשיה ובעי לשמה. א"כ לבעי כהן ג"כ. דהא ועשה הכהן כתיב. בשלמא גבי כתיבה לא כתיב כהן אלא וכתב את האלות וי"ל דכהן קאי אמחיקה. אבל אעשיה קשה. אלא ודאי ס"ל דבעי רק לשם אלה כמ"ש תוס' לקמן. וכיון דאינתק לאלת רחל לא הדר מינתק לאלה דלאה. ובספרי מפורש דבעי כהן בכתיבה. גם שתכתב אחר קבלת שבועה. וכ"ז למאי דקיי"ל דבעי כתיבה לשמה. ועיין ספרי ע"פ וכתב דבישראל פסול:
בא"ד דלענין גט פסלינן וכו'. לעד"נ בפשיטות דל"ד. דלענין גט ל"ש לומר דקרא אתי להיכא דאינתק לשם רחל. דאינה נתיקה כלל דיכול לתת אותו לרחל ואח"כ ללאה: