אהל משה (הורוביץ) חלק א· רבי אלעזר משה הורוויץ
עירובין · דף יב.
גמ' אלא אי אמרת כו' מאי לסותמו. נ"ל משום דלפ"ז קורה מהניא דלא מסתבר דר"א סבר דלא אתאמרה קורה במבוי כלל ומשני דה"ק וכי בלחיין צריך סתימה:
שם כי סליק ר' זירא, עי' בגליון אבל גי' התוס' ע"ב ד"ה ליהוי כגירסתנו:
תוס' ד"ה בפסי חצר. וקשה דגבי מבוי כו' ואפשר משום דמבוי דרכו להיות פתוח ברביעית משא"כ חצר גם מבוי בתיו הן דפנותיו והלחי עוביו כ"ש ל"ש למיקריא פס. משא"כ בחצר דדרכה להיות מוקפת סביב הבתים במחיצות קלות כמו הפסי שייך למיקריי פס:
ד"ה ור"נ כו' אלא דניחא ליה למינקט ר"א כו'. ואפשר לאשמעינן אגב אורחים דר"א לא בעי קורה:
בא"ד ולא כפי' הקונטרס שפי' בסמוך כו'. ראייתם נגד רש"י ז"ל הוא מלעיל (דף יו"ד) ד"ה רבי. מר"נ דפסיק כר' ואמר בסוף שמעתתא פס ד', ובעניי לא אבין קדושת דבריהם דודאי לס"ד דגמ' (ד' י') ולתירוצא דרבינא התם ס"ל כפשטיה דלרבנן די במשהו ולר' בעי ד' או ב' פסין. וגם ר"נ סבר הכי. אבל למאי דאסקינן התם דמדלא אמר בפחות מי"א. ע"כ כר"י ס"ל כו'. ע"כ דלר' לא מהני א' רחב ד'. דא"כ הדרא קושיא לדוכתא בי' וד' טפחים סגי ובהכי א"ש לישנא דגמ' הכא. דקאמר והדתני כו' רבי היא. ולפירושם הל"ל ס"ל כר"י כיון דגם ר"י סבר כר'. וכן מצאתי בחי' רש"א ז"ל:
בגליון תוס' ד"ה וכ"ת. ואם היינו גורסים בבציר כו' א"ש. לא ידענא היכי. דהא גם לשמואל ל"צ ד'. ואם נאמר לפי הטעות. הוי דוחק קצת. משא"כ להיש ספרים: