אהל משה (הורוביץ) חלק א· רבי אלעזר משה הורוויץ
עבודה זרה · דף ב.
תד"ה לפני אידיהן. דאיירי בעכו"ם וכו'. נ"ל שכונתה על פרק חלק דמפרש לכולה מילתא דעיר הנדחת משום דאין להם חלק לעוה"ב. וזולת זה לא איירי בסנהדרין טפי בעכו"ם משאר עבירות:
שם ד"ה לפני אידיהן ג"י, בסוף כי הכא. נראה דהכא לפי שנמשך האיסור כל ג' ימים. ובאינך דמייתי כולהו בתרי נושאים או דינים כגון זה שייך להקדים הנושא ולהבדילו מחבירו:
שם ד"ה אסור. ור"ת היה מפרש וכו'. כמה דחוק לפרש סתמא דמשא ומתן דוקא במידי דחזי לתקרובות. וגם לפרש לשאת ולתת אמכירה לחוד כדעת רש"י לקמן במשנה דחנויות דחוק מאד. ועיין ברא"ש בארוכה. ולו"ד ה"נ פשטות הדברים דלשאת ולתת היינו כל משא ומתן ופשיט דעיקר האיסור משום שנותן להם החפץ או המעות ואזול ומקריב או מודי. וע"ז אמרו בברייתא שאין האיסור רק אם נותן להם דבר המתקיים. ואמרו שם עוד דלוקח מהם דבר שאינו מתקיים אסור אף בנותן להם דבר שאינו מתקיים מפני ששמחה היא לו. ומה דבעי בגמ' הוא רק על כללות הענין אם האיסור אפילו אינו גורם רק הרוחה שמקריב או מודה בריוח. ושמחה או לא איכפת לן רק אם מיחד ע"ז הקרבה או הודאה חדשה משום לפ"ע. והנה בהודאה לא נ"מ לדינא כלל. דגם משום שמחה אפשר שיוסיף הודאה ויש כאן לפ"ע. וליכא נ"מ רק במוכר דבר שאינו מתקיים. דליכא חששא דהודאה רק דחזי לתקרובות כבהמה לשחיטה ואית לים לדידיה. כנ"ל ברור בס"ד. וקבלת דורון לכל אדם שרי רק רי"נ אדם חשוב הוי ומתכבד בו ושמח: