אהל משה (הורוביץ) חלק א· רבי אלעזר משה הורוויץ
סוכה · דף ל.
גמ' וכדידיה דמי. ואיירי שעשה בו איזה שנוי. דיאוש כדי לא קני:
תוס' ד"ה משום דה"ל. אין יוצא ידי מצוה בטבל. נ"ל דעיקר קרא צריך התם להיכא דל"ל אחריתא. דלא נימא אתי עשה ודחי ל"ת. להכי במרור דליכא קרא לא תני דנפיק בטבל ודומיה. ותני דיוצאין בדמאי ולא תני כלל הנך דלא נפיק בהו. והיינו משום דלא מצי למתני מילתא דלא פסיקא ליה. דבל"ל אחרינא נפיק. ומ"מ תני יוצאין בדמאי. ר"ל בכל גווני אפילו אית ליה אחריני ואכיל הני:
שם ד"ה כי יקריב, וי"ל וכו'. ונ"ל לתרץ כל הני קושיי בחדא מחתא. דבאמת מימעט לפני יאוש ממשמעותיה דמכם. ומכם ל"צ כלל להכי. דידעינן ליה מביתו דקדשי בה"ב. וע"כ דמכם למומר אתי ומ"מ נקיט התם מכם כיון דקושטא דמילתא דמימעט ממשמעותיה דקדשי מזבח ול"צ למילף מקדשי בה"ב. ולהכי אמר בב"ק דלפני יאוש ל"צ קרא דידענא ליה ממכם ומביתו. וע"כ דקרבנו או בלאחר יאוש וקמ"ל דלא הוי שנוי שם כמ"ש לקמן. או בקרבן דחברים:
שם ד"ה הא קנייה ביאוש ולא חשיב מצוה הבאה בעבירה. צ"ע מאי ראיה מהתם דליכא עבירה כלל כדמוכח בגמ' שלא מיחה בידם רק משום מצות לולב צוה שיגזזו הנכרים. ועיין בחידושי הריטב"א ז"ל טעמא דהתירא. ונ"ל שכל מה שדברו אביי ורבא שם בב"ק. היינו משום דלא ס"ל כלל טעמא דמצוה הבאה בעבירה. ולהכי אי יאוש לחודיה קני ל"ש למעט כלל מקרבנו לאחר יאוש. אבל אי יאוש לא קני שפיר מיעט קרא דלא נימא דחל הקדש משום שנוי השם. אלא אינו חל ואינו משתנה כלל. ונ"ל שזו דעת הרי"ף והרמב"ם שלא הביאו היתר דבתר דקני ליה כלל בגזול. וכפשטיה דגמ' שהביאו לקמן גבי חלה. ואביי ורבא בב"ק שם דברו אליבא דההיא ברייתא דממעט ליה מקרבנו אלא משום דאינו כשלו מעטו הכתוב. ומוכחי שפיר לענין יאוש כדי. אבל אנן קיי"ל רשב"י וכראב"י דמשום מצוה הבב"ע פסול אף לאחר אלף שנויים. דומיא דפסח דל"ל תקנתא כלל:
שם ד"ה מתוך. כפמ"ש לעיל דגם בשני דמקדש כשר שאול אין מקום לקושית רנב"י דדלמא בשני דמקדש איירי. אלא ע"כ דלס"ל כלל למהב"ע. וגבי קרבן פסול לאחר יאוש מטעמא אחרינא כמ"ש למעלה: