אהל משה (הורוביץ) חלק א· רבי אלעזר משה הורוויץ
סוטה · דף לט.
רש"י ד"ה ובפתחו וכו'. דאי לא"ה ל"ש לישנא דר"ז אר"ח מהכא דאין ראיה רק משעת קריאה לחוד:
תד"ה כיון שנפתח. מקשינן וכו'. כבר גלה לט חמדה גנוזה בספר מעדת הימים דר"ש התם קאי אבין פסקא לפסקא. היינו בעת תרגום דסלקא בתיקו אי שרי לצאת. ואמרו דר"ש הוי מהדר וגריס ואמר אנן ר"ל ת"ח בדידן ואינהו. ר"ל ההמון בדידהו היינו בתרגום שנעשה בשביל ע"ה. שאינם מבינים לה"ק. וכמה מדויק הלשון בנחמיה והלוים מבינים לעם וכו' והעם על עמדם. היינו שבעת התרגום רק העם בשתיקה. ולא כל העם כבפתחו: