אהל משה (הורוביץ) חלק א· רבי אלעזר משה הורוויץ
נזיר · דף מח:
גמ' מה לי חד לאו וכו'. נ"ל דגם ר"ע מודה בהך סברא דלא אשכחן בשום מקום דצריך רבוי על ב' לאוין הנדחים כ"א שידחו בהצטרפותם ג"כ. כמו מילה בצרעת בשבת ויוה"כ אלא לר"ע כיון דצריך לאביו ולאמו דכה"ג ונזיר כולהו לגז"ש אין לנו שיטמא למ"מ אפילו כ"ג או נזיר לחודיה. אך כיון דהסברא הפשוטה להעמיד הכתוב במ"מ כמ"ש התוס'. אלא דלאחיו גלי דלאמו לגז"ש אתא. די לנו אם נוציא אחד ממשמעותיה. דמופנה מצד א' סגי לר"ע. ונודע בכה"ג מלאמו ובנזיר מלאחיו. להכי נקט להו בהך לישנא כהדדי. וכן הא דזבחים קשה שהביאו התוס' לקמן דמצריך לאמו לכהן ונזיר נ"ל נמי דלכהן לחודיה אתי. ור"ל דמלאביו דנזיר לחוד ה"א דכהן חמיר ולא מטמא למ"מ. והא דנזיר אסור לטמא לאביו וכהן שרי לאו משום חומרא דנזיר. אלא משום דאביו רק מחזקה. וכהן אי לאו אביו הוא כהן לא הוה. אבל מלאמו ידענא דכהן קיל מנזיר. וכהן ע"כ מטמא למ"מ מק"ו דנזיר החמור ונקיט נזיר וכהן. דבנזיר קרא איירי. וכל הסוגיא לר"ע ולס"ד. דלמסקנא אביו ואמו לגזירה שוה: