אהל משה (הורוביץ) חלק א· רבי אלעזר משה הורוויץ
נזיר · דף ז.
גמ' אריכא לי הדא מילתא וכו'. נלענ"ד דעיקר הטעם הוא דאין התיחסות לזמן עם המקום כלל, ופריך מעד מקום פלוני וכו' שמשערין הזמן לבוא שמה. ומשני כשהחזיק בדרך לפיכך מיחסין הזמן לשיעור הליכתו. ופריך דבין החזיק ובין לא החזיק נשער למנין הפרסאות. ומשני באתרא דלא מנו פרסי. ופריך דליהוי כל אוונא היינו כפירוש המל"מ ברפ"ג דנזירות דהוא מהלך יום. ומשום דמנין הימים שנוי במשנה שם להכי מביא מעפר הארץ וכו' כדי להקשות גם על ההיא דאיירי בהחזיק. ומשני דאית בה קיצותא לא קתני. ר"ל לפי שהוא ע"כ תלוי בזמן. דהא אין אנו מונים אוונות רק מפני שהוא מהלך יום. ל"א שיהא זה שיעור למנין הנזירות, וע"ז מביא ברייתא דלעולם א"א שיהא שיעור למנין הנזירות בזמן. אלא שהוא זמן הנזירות האחת. וגם זה דוקא במפרש או כמפרש. היינו בהחזיק. אבל בסתם אין מאריכין נזירות יותר מל' כיון שהוא הל"מ. וכ"כ הרמב"ם ז"ל בחיבורו ובפי' על מלא הקופה דלקמן. דמחשבתו לא מהניא רק נזיר ל' או לעולם. וכאן ל"ש לעולם דכל העולם אינו אלא מהלך ת"ר יום כדאיתא בפ"ט דפסחים: