אהל משה (הורוביץ) חלק א· רבי אלעזר משה הורוויץ
נדרים · דף נז:
גמ' אלא מן הדא וכו'. כל הפירושים בפשיטות זו דחוקים מאד. וגם לא נזכר בברייתא ענין גדולין כלל. ולפעד"נ דהפשיטות היא בצירוף הראשונה [ולהכי ל"א מן הדא פשטא כדלקמן] דאתי למדחי מאי דאמר חומרא שאני דאע"ג דגדולי טבל מבטלין חולין. גדולי שמינית אינם מבטלין שביעית. וס"ד דע"כ משום דשביעית אוסרת בכ"ש. להכי מייתי מברייתא דבטליה לאכילה. ודחי דהא נמי לחומרא שאני. ר"ל בהך סברא דגדולין מיניה קרבו י"ל בין חומרא לקולא:
פי' הרא"ש ד"ה גידוליו היתר וה"ה נמי וכו'. א"י היכי מדמי קולא לחומרא. דודאי גידולי עיקר היתר יכולין ליאסר והיכי מוכיח מיניה דלשתרו גידולי עיקר אסור. ואע"ג דס"ד בגמ' שלא לחלק. היינו משום דהעיקר עצמו נתבטל ונעשה איסור ס"ד דגם לקולא נתבטל. אבל לגידולין ודאי י"ל כיון דמעיקר קרבו כמותו הם רק לחומרא. ולכאורה מסתבר כדברי הר"ן ז"ל. דעיקר איבעיא הגידולין גופייהו דאי אינהו שרי למה לא יבטלו את העיקר במאתים. ומ"מ לקמן גבי בצלים צ"ל כדברי רבינו דמשום יש בילה נגעו בה. דלקולא מוכח שפיר מכלאי הכרם דלא הוו כעיקר: