אהל משה (הורוביץ) חלק א· רבי אלעזר משה הורוויץ
נדרים · דף טו.
גמ' קונס עיני בשינה למחר וכו'. ודאי הכונס במשנתנו. דאשמעינן דלפעמים עובר דבר שאין בו ממש בנדר לפיכך נקט שאני ישן שאני מדבר. ולא הוזכר תנאי כלל. ואיך נימא דקמ"ל דבר שלא הוזכר במשנה. לכ"נ דהכי מפרש. קונם עלי איזה דבר שיש בו ממש אם אני ישן. ומשכחת דעבר על בל יחל בשעה שעושה דבר שאין בו ממש [והא דנקיט קונם בשינה. ל"ד. דה"ה דבר שיש בו ממש]. וע"כ צ"ל דהאיסור הוא בעת שתולה נדרו בה. ופריך באיסורא מזדהר. אלא וכו' אם אישן למחר. והאיסור דוקא למחר וקשה לרב יהודה. ומשני דלעולם אסור היום רק אם עבר וישן היום אסור למחר. זה פירוש הסוגיא. ובחנם דחקו הראשונים ז"ל: