אהל משה (הורוביץ) חלק א· רבי אלעזר משה הורוויץ
נדרים · דף ג.
גמרא ולפתח הדין ברישא. בבמה מדליקין ודומיו לא פריך. דאין דרך הלשון לדבר במה אין מדליקין ובמה מדליקין הלאו קודם להן. אבל הכא פריך שפיר אפילו לל"ק. כיון דבעי להקדים ידות בסיפא הוה ליה להקדים ברישא ג"כ. ול"ש הכא זימנין וכו' אלא כמו במה מדליקין כנ"ל:
ר"נ ד"ה מא"ל, הדרי ממאי דנקיט וכו'. צ"ע מאי דוחקין הא איכא לאוקמי כל"ק. וכ"ש לפמ"ש לעיל בד"ה ואבע"א דגם להך לישנא ליכא קפידא. ולפי מ"ש ניחא הכל:
תד"ה ה"נ אקדים. צ"ע וכו'. ולעד"נ דאף ר"ל ודאי מודי דגם לשונות הנכרים כנויים מקרו דהא ודאי ב"ש דלקמן בהו איירי. וב"ה לא מוכח דפליגי עלייהו. רק בקונם פליג ר"ל וס"ל דמדרבנן ולפ"ז י"ל דתני ברישא כנויי נכרים והדר ידות והדר כנויין שבדו חכמים. והתוס' בעצמם כתבו בריש מס' דלשון שבדו לא קאי אנזירות. וע"כ דגם לשונות נכרים מיקרו כנויים: