אהל משה (הורוביץ) חלק א· רבי אלעזר משה הורוויץ
משניות זרעים · מעשר שני
פ"א מ"א בפירוש הרא"ש אות ב'. וכן הוא לא ילום מחבירו כו'. היינו מרהינן דבירושלמי. ועיין בהגהות הגר"א ז"ל:
פ"ג מי"ב במשנה. במה ד"א במקום שדרכן לימכר סתומות כו'. נ"ל לפרש משנתנו בדרך מרווח דקאי אב"ה דבפתיחה לחודא סגי שלא יקנה מעשר. ועלה תני בד"א בדרכן בסתומות אבל בדרכן בפתוחות אין הוכחה מהפתיחה וכיון שגפן פ"א כשיקנה אותן אח"כ במעות מעשר יתקדש גם הקנקן [ונ"מ אם המוכר או הלוקח אומן כדלעיל]. ומ"ש לשון יצא לחולין משום שכבר גפן ועתה רוצה לעשות תקנה שלא יתפס הקנקן בקדושה. והדר תני אבל אם רוצה להחמיר ע"ע למכור למע"ש במדה מחמת שבלעו הקנקנים מהיין ושופך היין למדה אפי' לפי שעה בטלה השפיכה הראשונה והוי כפתוחות מעיקרן ולא קנה מעשר. ר"ש אומר דמהני גם תנאי בעת המכירה. ולא הוי בכלל המשאיל דרישא שבעת נתינת היין היה דעתו למכור עם קנקנים:
פ"ד מ"ה במשנה המניח איסר של מע"ש ואכל עליו אחר עשר באיסר כו'. נ"ל דאיירי שהניח שיאכל עליו המעשרות שיפריש. אוכל מן הטבל אחד עשר. ועדיין נשאר בו אחד ממאה חולין כי המע"ש הוא ט' ממאה. נמצא על צ"ט חלקי מאה אוכל צ"ט חלקי תשיעית שהן י"א. ועל חלק הנשאר יכול לאכול עוד א' תשיעית. אלא דתנא איירי הכל בחלקי עשירית ול"מ למיתני כדאמר בירושלמי. וב"ש גזרו בכה"ג שמפריש האיסר קודם המעשר שמא יאכל טבל טבול למע"ש בלבד וב"ה מחמרי בדמאי שמא הופרש מע"ר בלבד: