אהל משה (הורוביץ) חלק א· רבי אלעזר משה הורוויץ
מנחות · דף קג.
גמ' מיהדר הוא דהדר ביה וכו'. והא דל"א הכי גם לר' יוחנן גופיה דלא מבעיא מעדשים דמהדר וחייב. אלא אפילו משעורים דקטעי אם אומר לא כך אלא כך חייב. משום דסבר דלב"ה מהניא גם חזרה וכסוגיא דב"ק ט"ע אבל לדידן דקיי"ל דלא מהניא כמ"ש הרמב"ם בפט"ו מס' מעה"ק. ועיין במל"מ שם. אתיא מימרא דר"י כפשטה אליבא דידיה. דלא תימא עדשים תלינן בחזרה וחייב להכי תני תנא שעורים דודאי משום טעות. ואילו הייתי יודע וכו'. ודין זה הוא גם בעדשים. דהא אר"י אפילו מן העדשים הוי נמי כשעורים ותלי באם הייתי יודע וכו'. אלא דאי הוי תני עדשים ה"א דטעמא משום חזרה כנ"ל. וכן כתב הרמב"ם כאן:
תוס' ד"ה הא מני. ולכך מצי למיהדר תכ"ד. נראה דההיא סוגיא בעי לאוקמי מתני' בכולהו גווני. בין היכא דטעי או היכא דאמר אילו הייתי וכו' לא הייתי נודר או שאמר לא הייתי נודר כך אלא כך. וב"ש דמחייבי בכל גוונא ע"כ משום תפוס לשון ראשון ואין שאלה. וב"ה דפטרי בכל גוונא כר"ש ס"ל. ודפליגי אר"ש יאמרו דב"ה לא בכל גוונא פטרי. וכן חזקיה הכא קודם חזרה בעי לאוקי מתני' דהכא בכל גוונא: