אהל משה (הורוביץ) חלק א· רבי אלעזר משה הורוויץ
מנחות · דף פו:
גמ' יכול יהא זך כתית וכו'. צ"ע מנ"ל הכי. כיון דצריך למאור למעט דל"צ דוקא כתית. ועוד דהוא נגד הסברא. דכתית עדיף כנראה במתני'. ועוד ק"ו. ומה מנורה שפסול אינו כתית. כתית כשר מנחות וכו'. ועוד קשה דלא כתיב במנחות זך כתית כבמנורה. ע"כ נ"ל דכתית גריעותא הוא דבלא כתישה יוצא נקי מאד בסחיטה וכדומה והתורה אמרה זך כתית שיהיה זך בכתישתו. ובמנחות דחמירי מסברא כדתנן במתני' ה"א דע"כ מה שמיעט למאור היינו דבמנחות צריך זך בלא כתישה. להכי כתב במנחות כתית להורות דמיעוטא דמאור אינה אלא קולא במנחות מפני החיסכון, ועיין בקרבן אהרן פ' אמור שנדחק והעלה דברים שאינן מספיקין לגמרתנו. ולפמ"ש הכל נכון בס"ד:
תד"ה ממנה היה מדליק. והיינו ובה היה מסיים וכו'. צ"ע דלפ"ז אין תקפו של נס מה שבה היה מסיים ול"ל להזכירו כלל. ובשגם שהוא דבר פשוט כיון שבה היה מדליק. וגם במס' שבת היה לו להביא ממשנת תמיד שממנה היה מדליק אלא ודאי דמהישנה לאו ראיה כיון שכבר כלה מצותה ואינה דולקת אלא כדי להדליק ממנה. אלא מהכא מייתי דע"כ היינו החדשה כנ"ל. וגם מהא דתנן התם מדליקו ממזבח העולה לא מייתי בשבת שם. כיון דמקרא ילפינן ליה ביומא מ"ה ל"ש ביה אכחושי כלל. אבל הכא ל"כ בקרא בהדיא דממנו מדליק. ואם איתא דבעלמא כה"ג אסור לא ה"ל לפרש קרא הכי. וכעין זה ספ"י דזבחים לענין כבוי: