אהל משה (הורוביץ) חלק א· רבי אלעזר משה הורוויץ
מנחות · דף פד.
תד"ה אלמא. דחד למצוה וחד לעכב וכו'. בזה יש ליישב פרש"י. דאדר"א ל"ק דחד למצוה וחד לעכב. אבל כרמל דר' יוחנן ודאי לא מעכב. דמתני' הי ס"פ ר' ישמעאל לא מצא יביא מן היבש ולית דפליג. אבל על עיקר הדבר צ"ע. דהא ודאי צריך ר"י לטעם כרמל. דאל"ה אפשר להביא מתבואה שנשרשה אחר עומר והביאם שליש קודם ר"ה שאין בה מקדושת שביעית ועיין ירושלמי מס' חלה. ולעד"נ דעיקר קושית רב"ח היא בכה"ג דודאי ידע מתני' דבאין רק מן החדש. ומשני ר"א דמ"מ מקרי סוף קצירך. כיון שבא בשנה העברה לכלל קציר ומייתי מברייתא דבעינן בכורים היינו שיגדלו בשנה החדשה. שלא אכל המזבח מפרות שגדלו בשנתן. ואי לא"ה ל"מ אע"ג דלא הותרו עד האידנא כדמסיק לעיל ולא דדחי ליה. אלא בפשיטות אמר הכי מי סברת וכו':