אהל משה (הורוביץ) חלק א· רבי אלעזר משה הורוויץ
מנחות · דף פא.
גמ' דקא ממעט ליה באכילה וכו'. הנך ב' נוסחי דמ' וד' תליין בפלוגתא דתוס' סוף דף ע"ח ורמב"ם ה' פה"מ פי"ב:
שם הא ולדה תודה היא. נ"ל דודאי א"א שיקדיש העובר בפ"ע שמחוסר זמן הוא ואסור לקדשו כדאמרינן יומא ס"ג ובכ"מ. אלא שיאמר בעת שהיא מעוברת אי הך דקיימא תודה היא ה"נ תודה היא ואי הך דקיימא תמורה היא אין בדברי כלום או ולדה חולין והיא תודה. ואחרי שיולד ויצא מכלל מחו"ז יקדש שניהם או את הולד אם כבר הקדיש האם. אבל צע"ג. שהרי האופן הא' שכתבתי יכול לעשות גם למ"ד שיירו אינו משוייר. ולולא דמסתפינא ה"א דצ"ל בהיפוך. מאן לימא לן דשיירו אינו משוייר וכו' דילמא שיירו משוייר. ר"ל והוה כב' תודות דטעונות שתיהן לחם. והא דולד תודה א"ט לחם היינו כשעברה לאחר הקדשה. אם אמנם דתוס' תמורה י' ע"ב כתבו דבעובר אין איסור הקדש מחו"ז. אבל כבר כתבתי שם דמקרא לא מוכח רק דחלה קדושה. אבל להתיר לכתחלה להקדיש מנ"ל. אלא ודאי דהא דמערימין על הבכור משום דקרא לא אסר הקדש מחו"ז רק לדבר הראוי אח"כ כדכתיב ומיום השמיני וכו'. אך אפילו לד' התוס' אפשר כמה שכתבתי וצע"ג: