אהל משה (הורוביץ) חלק א· רבי אלעזר משה הורוויץ
מנחות · דף סו.
תד"ה זכר למקדש. ואם נקצר ביום כשר וכו'. צ"ע מה ענין זה לזה דמ"מ קצירה מצותה בלילה כספירה שהוקשתה לה. ואע"ג דקצירה לא מעכבא הקרבה. מ"מ מצות קצירה בלילה וביום הוה כלא בזמנה. ואטו ספירה כשרה שלא בזמנה. ואי דהוקשה גם להבאה ניליף מיניה גם קצירה לעכב עכ"פ נקצר מאתמול. ול"ל משום דהוה למד מלמד. דספירה מאתמול פסולה מקרא דממחרת השבת וכו'. והיקש ל"צ רק שלא יאחרה. אלא ודאי בכל הני למדין מעכב מאינו מעכב להיפוך. ועיין ירושלמי ריש יומא והובא בת"י שם. וכל הני באמת לאו הקישא נינהו דקרא לא מדמי להו רק קבע זמנם כאחד, וכאו"א כדינו. ובספירה ל"צ קרא לעכב דלאו קדשים היא. גם כתיב בה הויה דכתיב תמימות תהיינה:
סד ע"ב תד"ה גזרה. בסופו. ונראה דודאי כדאמר והן שלו הלכה למעשה אמר. דאף מדרבנן א"צ לתת לכהן והתם פריך שפיר אילימא דמרחינהו גוי ומה"ט הוא דפטירי. א"כ ממ"נ אי אית ליה גזרת בעלי כיסין ודאי בעי למיתב לכהן. ואי לא"ה פטירי לגמרי דמדאורייתא דגנך כתיב. ומשני דע קר הפטור משום דמכח גברא וכו'. ודמרחינהו ישראל. אבל מרחינהו עכו"ם ל"ש לחייב משום בע"כ ושיהיו שלו. אבל בנר ל"ש אתינא מכח גברא וכו'. ובעי למיתב לכהן: