אהל משה (הורוביץ) חלק א· רבי אלעזר משה הורוויץ
מנחות · דף נד.
גמ' הוה ביה מדרבנן. צ"ע דהא לרב ור' חייא ור' יוחנן הוה מ"ל דאורייתא וכפשטא דכמות שהן. ואפשר משום דבמתני' דאייתי לקמן קתני הניתן בגשמים דמשמע דוקא אותן שנתמעטו. אבל ע"כ הוא לא ידע מתני' דלמה ליה לדחוקי ולאוקמי בתיובתא ונ"ל דרבה לשטתיה דאוקי לעיל לאמרו לו דמתני' דלכמות שהיו משערינן. וסתם משנה דעוקצין ע"כ כר"מ כסתם מתני' בכ"מ. וכן הברייתות דמייתינן לפרש המשנה אתו. ואע"ג דר"מ חייש גם ליתירה והכא אמרינן אי השתא לית בה הא לית בה. מ"מ התם דבעינן עשרון לא פחות ולא יותר בעינן שלא יהיה מעיקרו גם יותר מעשרון כדקפדינן שלא יהיה מעיקרו פחות מעשרון מה"ת וכן בכ"מ. ולפ"ז לדידן דקיי"ל כר' יהודה משערין לגמרי כמות שהן. ואין כן דעת כה"פ. ועי' בביאורי הגר"א באו"ח סס"י תפ"ו וצ"ע. ומצאתי בירושלמי בפ"ב דתרומות דלמ"ד אע"פ שאין כזית מעיקרו. צ"ל דעיקר קפידא דאמרו לו הכא הוא איתירה אי ל"א דכל תפח דרכו לצמוק: