אור ברסלב
אהל משה (הורוביץ) חלק א כתובות › רא"ש פרק יג

אהל משה (הורוביץ) חלק א· רבי אלעזר משה הורוויץ

כתובות · רא"ש פרק יג

רא"ש פרק ו

ס"א תשבע בסוף ולא תשבע בתחלה. במשנתנו הגירסא בד' ריב"ז "לא תשבע אלא בסוף" ונראה שרומז בזה לדברי הרמב"ם במשנה דבסוף נשבעת ליטול מזונות ועמ"ש על המשנה:

שם למה מוציאין ממנו ממון. צ"ע דמה עדיפותא השתא כ"כ יותר ממה שהיה אז לפנינו. והיה צוח שהתפיס אותה לעתיד. הרי היתה אז נאמנת עכ"פ בשבועה. וא"כ גם השתא נאמנת בשבועה והיינו תשבע בסוף דמתני' לפירוש הרמב"ם ז"ל:

שם בק"נ ד"ה ואם בא הבעל. וכ"פ הרמב"ם וכו'. אינו כן בד' הרמב"ם ז"ל ואדרבה בהדיא כתב דהבעל נשבע ונפטר. ואולי י"ל דאם יודעים בודאי שלותה שאני. וכ"מ קצת בר"ן. אבל דוחק גדול הוא. ועיין כאן בהג"ה סס"י ב':

שם ד"ה ומתוך פרש"י. י"ל דלפי ס"ד המקשן וכו'. אבל מוכח התם בפירוש גבי רוצחת שבמספקת י"ל. וכ"פ הרמב"ם בה' רוצח. וכאן דייקו האחרונים מד' להיפוך. ונ' דהעיקר הוא. אם יש לה להסתפק בשיעור המפורש במשנה (ס"ד ב') שפיר. אבל לא ביכולה להתפרנס ע"י השיעור עם העדפה אף דאם עשתה הוא לבעל. מ"מ כיון שאינה מחויבת לעשות אינו עולה לחשבון:

ס"ד ואע"ג דאוקמה שמואל וכו'. ר"ל דע"כ סבר כירושלמי. ועפרש"י ומש"ש:

ס"י בק"נ ד"ה דאף כיוצא בו. כגון שלוה ע"מ שלא לפרוע צ"ע מה רבותא היא לפטור בכה"ג:

סי"ב בק"נ ד"ה משום דטענת מזויף. והש"ך וכו' ולא דק. אבל סס"י ק"ו דייק היטב בזה עיי"ש:

שם ד"ה אבל מילתא. דאי בעי אמר וכו'. הדברים מתמיהין דא"כ דר"י נמי למ"ל הכי. דמאי אמר אם טען וכו' כיון דאמרינן דבכה"ג לא איבד זכותו כלל רק לרבינו משמע לישנא דמתני' העורר על השדה וכו' איבד את זכותו. משמע שהוא עדיין תובע ולא מוחזק:

תוכן העניינים

אהל משה (הורוביץ) חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה