אהל משה (הורוביץ) חלק א· רבי אלעזר משה הורוויץ
כתובות · דף עז.
גמ' לא פסק פומיה מכולי פרקן. עפרש"י וקשה בעיני שיתן סימן כזה על פה קדוש. ולפעד"נ דריח חוטם גרוע מריח הפה לפי שפתוח תמיד. ולר"א דתני בתוספתא ריח החוטם ובדשמואל פה. סבר דלשמואל הך מתניתין סיומא דרשב"ג דריח הפה לא גרע ממומין הגדולים. ולפ"ז אין משנה בפרקן זה דלא איירי בה שמואל וגם המהר"ם שי"ף פירש "לא פסק פומיה" כן. רק לא הרגיש שהמשנה האיש שנולדו בו יוצאת מן הכלל. ש"ך וע' בירוש' כאן דמבעיא אי הך מתניתין כרבנן או כרשב"ג. ופשיט מתוספתא דנסמית עינו דלעיל דהך כרבנן. אבל מאן דמתני בתוספתא ריח החוטם ופליג עלה ואמר ריח הפה פליג נמי בהא וסבר דרק כרשב"ג מתניתין אתיא. ודוק. ואנן קיי"ל כסתמא דגמ' דבתוספתא ריח הפה וע"כ דרבנן מודו גם בזה. ונראה דגם פלוגתא דר"י ומתניתא במקמץ בהא שייטא. דהמקבץ צואת כלבים גרע מבורסי. ובהכי ניחא דפליגי ר"י ור"א משמיה דשמואל. משום דפליגי תנאי לקמן במקמץ שם כאן בבורסי גדול וכו' וצריכי לרבותא דר"מ ורבנן:
תוס' ד"ה סבורה. א"י לקבל ויגרשנה. אתפלא מאוד על תמיהתם. דהא בידו להתנות שאם לא תוכל לקבל ותכפהו לגרשה יפטר מכתובה:
שם ד"ה אלא וכו'. לפמ"ש דמקבץ צ"כ גרוע מבורסי ניחא: