אהל משה (הורוביץ) חלק א· רבי אלעזר משה הורוויץ
כתובות · דף נח:
גמר' מתוך שיכול לכופה וכו'. צ"ע איך יכול לכופה למותר דאיירי ביה ר"ל. וע' בריטב"א שפירש שיכול לכופה שאם תעשה תתן לו. אך למ"ש בס"ד על ד' התוס' לקמן ניחא בפשיטות דלפי ס"ד דר"ל מפרש מותר הוא הנשאר ממע"י לאחר מיתה:
רש"י ד"ה לעולם. וה"ה נמי וכו'. כונת רבינו אינה דנוקי אנן פלוגתייהו דרו"ש ורשב"א בהכי. וס"ל לרו"ש דמזונות תחת מותר ומעה כסף תחת מע"י. וראב"א סבר להיפוך. דאהא לא משני רבינו מידי. וגם מעיקרא הא ל"ק מידי. דלמה נוקי סתמא דפלוגתייהו בגוונא דלא שכיח. שמעלה מעה ולא מזונות. כיון דיש לפרש בהיפוך והוא רגיל יותר. אלא קשה לו ארו"ש גופייהו דלוקי מתני' הכי. ול"צ לאוקמי בדוחק בלאחר מיתה. ומשני רבינו דכיון דרב אוקי רישא ברוצה לזונה והיא מעכבת. מוקי סיפא דומיא דרישא. והדברים ברורים ובחנם דחקו רבים:
תוס' ד"ה במעלה. ולא מעה כסף. צע"ג דעכ"פ מ"ש במותר דקתני הקדישה לאחר מיתה כיון שדין מותר כדין מע"י. וע' בחי' הריטב"א ושאר מפרשים. והעיקר שהם מפרשים מותר דמתני' היינו שנשאר אחר מיתתם מכדי אכילתה. בין ממע"י בין מהמותר. וכ"ה בתוס' נדרים פ"ה. וכן בירוש' בשם ר"י: