אהל משה (הורוביץ) חלק א· רבי אלעזר משה הורוויץ
כתובות · דף לט.
תוס' ד"ה צער דמאי. דגרמא בעלמא הוא. דבר תימא הוא לומר כן. ופי' הרשב"א צע"ג ג"כ. דאי כל הקושיא ממפותה מאי משני מפיסוק רגלים הא הדרא קושיא דמפותה. וכשמשני ר"נ נעשה וכו' ל"ל לסברת פסוק רגלים וגם קשה מאי ס"ד דר"נ שהוא כמו קרע בשיראין שלי. וגם לפ"ד התוס' לקמן דגם בעולה יש לה צער פיסוק רגלים. א"כ הלא צער זה לא תרויח ומאי קאמר רשב"י שסופה להצטער הא גם עתה תצטער. גם ראית הגמ' מותפשקי רגליך אינה מובנת. ועי' בחי' הריטב"א. גם קשה להרשב"א דלדידן דלא קיי"ל למיחש לכחש גופנא. מ"ט פטרינן במפותה צער שאחר הבעילה. וצ"ע על כ"ז:
באו"ד הלכך בעי צער דמאי. ע' בב"ק דף ל"ד: