אהל משה (הורוביץ) חלק א· רבי אלעזר משה הורוויץ
כתובות · דף לז.
תוס' ד"ה וסבר ר"י. קשה דהשתא וכו'. צ"ע מאי קושיא. דודאי א"י להוציא ממון מספק. דדלמא לא נטרה נפשה. אבל לענין איסורא מהניא לה כיון דמציא מנטר נפשה [אבל בת ישראל שבויה. דהיא אסירא בזנות. כל שיכולה לשמור עצמה. ממון ג"כ מוציאה בחזקת כשרותה]. וראיה דהא יוצאת משום ש"ר דלעיל דאין לה קנס אף דודאי א"צ להמתין ג"ח כשתבוא לינשא. ש"מ דאיסורא ל"ד לממונא:
תוס' ד"ה ואח"כ. כמ"ד חנק חמור. צ"ע דהא משמע הכא דפשיטא ליה דבסייף רק אצואר בעי קרא דלא כסוגיא דד' מיתות דבעי קרא אסייף וצואר ממילא ידעינן. עיי"ש:
בא"ר לכדרבא וכו'. נ' דהיינו כרבה דחדוש הוא בקנס וכו'. אבל לאינך אמוראי צריך קרא לקנס כיון דקיי"ל כת"ק דרחב"ע לענין ערכין. ולעבר יוה"כ יש קרא אחר בכריתות: