אהל משה (הורוביץ) חלק א· רבי אלעזר משה הורוויץ
כתובות · דף לג:
תוס' ד"ה ודלמא וכו'. לכאורה י"ל ראיה מבן סו"מ דאכילה ראשונה במלקות ואח"כ בסקילה, אך י"ל סקילה שאני. ואף דגם רוצח נהרג בכל מיתה י"ל בורח שאני כד' התוס' סנהדרין מ"ם. אך עיקר הדברים תמוהין. היכי א"ל דמלקות חמיר הא מכה חבירו במלקות וממיתו בסייף. ואם נאמר דממית קל בסייף משום דקל ממכה. עכ"פ בלא יהיה אסון למה משלם כיון דאתרו למיתה ימיתוהו. אלא ודאי לדידן מיתה חמורה דאית איבוד נפש ולהנידון מלקות חמיר דאלמלא נגדוה וכו'. ומ"מ בעבירה חמורה ממיתין לבער הרע וא"כ אין ראיה מעיר הנדחת:
שם ד"ה גנב שור הנסקל. ניחא. ומ"מ פריך לקמן לאו דמריה קטבח שצריך להביאו לב"ד ואסור לענות דינו ואינו ראוי לבעלים כלום [וע"מ משני שפיר בשומר דל"ד לחמץ בפסח דפטרינן השורפו מלשלם דהכל מצווים לבערו. והכא דינו בב"ד ועד שיביאו לב"ד יכול לומר הרי שלך לפניך]. וגם באדם כה"ג הכל מודים דאין לו דמים בערכין ו' ע"ב: