אהל משה (הורוביץ) חלק א· רבי אלעזר משה הורוויץ
כתובות · דף יט.
תד"ה מודה. ל"ש האי טעמא. לכאורה טפי שכיח להשהות פרוע מלתת אמנה. וכמ"ש לקמן ע"ב לענין עדים:
שם ד"ה אי סבירא. דא"ל בהדיא וכו'. אע"ג דאפיך ליה בחד לישנא (בב"ב ק"ע). אפשר דר"נ לא ס"ל וכן משמע שם. אבל הא דר"מ שמואל רביה דר"ה ור"נ מפיך ליה:
שם ד"ה וכגון. אין דעתו וכו'. צ"ע דהא בהודאה נמי נפטר הלוה. ואי משום דיודע בערמתו ה"נ במחילה אם יראה הלוה שמערים לא יפסיד. ועוד דאם הלוה אינו גזלן הלא ישלם לבע"ח דמלוה דחייב לו מדר"נ. ולענד"נ דלהכי לא חשיב מגו דאינו רוצה להתחייב מתורת מזיק. דנ"מ לענין שביעית וסדור בע"ח. עיין בפוסקים. ול"נ דבמזיק מודו כ"ע דאין מסדרין. וגם נ"מ לגבות מן העידית: