אהל משה (הורוביץ) חלק א· רבי אלעזר משה הורוויץ
כתובות · דף ט.
גמ' וכ"ת מעשה שהיה וכו'. והך וכמעשה שהיה מייתי לראיה דכיון דאונס שרי, ע"כ דקרא דלא נתפשה להחמיר עליו. מוכח דע"א מהימן כמ"ש בריש סוטה ועפרש"י שם. משא"כ אי אונס אסור הוינא מפרש לא נתפשה דלא נבעלה כלל, וע"א אינו נאמן:
רש"י ד"ה עדים לא. ערות דבר וכו'. ההוא בקנוי איירי אלא מייתי דערות דבר לא איירי בקנוי. דהא קנוי אף בחד. ודבר ילפינן מממון דבב':
תד"ה האומר. בירוש' משמע דלא כפר"ח. ובירוש' יש ראיה לפר"ח. דאמר לר"א אימתי היא נשאת כו'. ואי יש לה דמים מה זו שאלה. משא"כ בפ"פ. דאין הכל בקיאין. ואפשר לדחות משום דמציא אמרה מוכת עץ אני [או נהימנה במגו דמ"ע]. משא"כ בנערה דסברה דילמא ידע בפ"פ. אך לפמ"ש לקמן ד"ה ואבע"א דמו"ע פתחה פתוח צ"ע:
שם ד"ה ואבע"א. דשם אונס חד הוא. צ"ע דלפ"ז אפילו קבל קדושין אחר ג' קודם גדלות נמי תיאסר. דאין תחתיו נמי הוה אונס. וצ"ל דלא הוה חד לגמרי רק דלא לשתרי משום דקטנה אונס הוא אבל אם ההיתר משום שאינה תחתיו ודאי הוו ב' ספיקי:
שם ד"ה ומי אמר. דס"ל למקשן וכו'. צ"ע דא"כ מאי מקשי מאי קמ"ל וכו' וי"ל בדוחק. אך לענד"נ דבספק ודאי אינה נאסרת אלא בקו"ס להס"ד. ולהכי פריך מאי קמ"ל דלשון נאמן משמע מאמינים לדבריו. וזה מוכח ממתני' שפיר. ולמאי דמסיק דאה"נ דספק נבעלה אין איסור אלא בקו"ס ופ"פ שאני דודאי נבעלה והספק הוא רק מתי. וכסברת התוס' לעיל ד"ה ל"צ: