אהל משה (הורוביץ) חלק א· רבי אלעזר משה הורוויץ
כתובות · דף ג:
גמ' מאי סכנה וכו'. הסוגיא סתומה להמפרשים מאד. דהאיך אפשר שאם לא תאסר נחמיר עליה שתנשא דוקא בד' ותבעל. הא פגמא דא"א חמיר שניתן להציל בנפשו של רודף [ואפילו בשבת. ע' במל"מ פכ"ד מהלכות שבת] ואיך לא נתיר משום זה כמו משום אונס דסעודה. ועוד מה שייך לדרוש לצנועות דאונס שרי. הא משום צניעותא תמסור נפשה ועוד הרבה דחוקים. ונ"ל פירוש חדש בסוגיא. דבגזרו הנבעלת בד' תהרג. א"כ כונתם להעביר ע"ד ומדינא תהרג ולא תעבור והעם נכשלים בזה וגם סכנה בדבר. להכי פריך לגמריה נעקריה. ומשני דגזרו דתבעל לטפסר תחלה ומתכוין להנאתן וקרי סכנה משום צנועות דמסרי נפשייהו ופריך למה לא מיחו לידרוש בהדיא דמשום אונס שרי למנסב בג'. ומשני משום איכא פרוצות ואיכא כהנות דחמירי שאם ימצא שאין להם בתולים ליכא ספק דאונס. דפרוצות כיון שמתיחדות עם העכו"ם הוי אונס דידהו כרצון [עי' במרדכי פ"ב. ואף המקילים מודים בפריצות עם היחוד] ובכהנות נמי ליכא אונס ואם באו לשאול היו מורין להם לינשא בראשון. דלדידהו אקרורי דעתא חמיר משקדו. אך כיון שנהגו לא מיחו. ופריך נעקריה. כיון דפרוצות וכהנות עוברות. ומשני דליכא סכנה: