אהל משה (הורוביץ) חלק א· רבי אלעזר משה הורוויץ
כריתות · דף ד.
רש"י ד"ה הואיל וישנן בראיה. עיקר עדותן בראית העין וכו'. צ"ע דהא שקרי נינהו ומעולם לא ראו ועיקר חיובן בדבר שפתים. לו"ד הנ"ל ראיה דהכא כמו הבא ראיה וטול. היינו שעיקר חיובן על הראיה שאנו מביאין מדבריהם. הגע עצמך אילו לא הבינו ב"ד דבריהם הכי היו חייבין. להכי אין הקול מעשה כבבעל אוב. ומגדף נמי עיקר איסור על מחשבת לבבו. ומי שאינו מבין לה"ק וגדף לא עביד איסור אפילו בשוגג. ויתיישבו בזה כל קושיות תוס' סנהדרין ס"ה ב' עיי"ש:
תד"ה שור כבש ועז. תימא מאי צריך וכו' לא אדע כונתם דמנא הוה ידענא לחייב אכולהו כ"א בפני עצמם. דה"א שור דפרט קרא וכו' כקושית רב ביבי ב"א לעיל גבי אחותו. והכא ל"ש דבר שהיה בכלל. דלא כתיב כללא כלל: