אהל משה (הורוביץ) חלק א· רבי אלעזר משה הורוויץ
יומא · דף עז.
גמ' ודלמא משתים. עיף דדוד ליכא לפרש משתיה דהא כתיב וצמא. אך מצינו כתובים רבים עיף מאכילה ושתיה, ומצינן לפרש הכי קרא דמים קרים. ולא ידענא בדדוד אי מרחיצה אי מנעילת הסנדל:
תוס' ד"ה ומנלן דלמא להתענות דקרא. צ"ע ליישב לשיטתם דלאו כל מילי דהוו התם מוכח דהוו ענויי. איך מוכח לקמן מקראי דדוד. וי"ל בדוחק. וגם תירוצם קשה דהא לעיל מוכח דאף מפגול ונותר לחוד הוה ענוי:
שם ד"ה מנין לסיכה. להכי אייתי מקרא דדניאל. אבל לא משמע בגמ' דלקולא מייתי ליה. וגם מ"ש דמקרא דדניאל לא הוה ידע וכו' הכל עפ"י שיטתם לעיל והיא צ"ע כמש"כ לעיל. ונ"ל דמקרא דותבא כמים ל"מ למילף כיון דע"כ לאו היקש גמור הוא שהרי אין חיוב כרת בסיכה. אלא בתר דידעינן דסיכה הוי ענוי מדניאל ילפינן מותבא דכשתיה הוא לאסור אפילו אינה לתענוג כמ"ש בירושלמי דפרקין. וכן בתרומה כיון דכתיב לא יחללו מוקמינן אסוכה משום קרא דותבא. ולאידך לישנא שם מותבא לחוד ילפינן דכבר ידענא. לאסור בתרומה בכל הנאה של כלוי כמ"ש התוס' ספ"ב דשבת וכ"מ. ילפינן מקרא דותבא לענין חיוב חומש: