אהל משה (הורוביץ) חלק א· רבי אלעזר משה הורוויץ
יומא · דף עד.
גמ' דתנו רבה ור"י. הראיה מהך ברייתא נ"ל לפרש דמייתי דאינך ענויי הוו ד"ת. וליכא למימר דקאי איסור אח"ש דמדרבנן לר"ל ולא הוה דומיא דאינך:
רש"י ד"ה שאר ספרי דלאו ת"כ. אע"ג דשבתון בת"כ כתיב. מ"מ הראיה דקרא איירי באכילה ושתיה הוא בספר במדבר כדלקמן. ועלה אמרי דמ"מ הוא אסור בכולן משבתון:
שם ד"ה שבתון. להוסיף על ענוי וכו'. ר"ל מה"ת דהכא ל"צ לעשה כי התם וכן דעת רבינו לקמן (פ"א ריש ע"ב):
תוס' ד"ה כיון דחזי. לכוי אצטריך. צ"ע דא"כ מאי מייתי ראיה מכוי דל"צ קרא לספיקא. דאדרבה כ"ש שמחזיק דעת ר"י דקרא לכוי ל"צ אלא לח"ש. ונ"ל דאי לאו סברא דחזי לאיצטרופי. לא הוינא יליף מחלב לאיסורי אחריני דקילי מיניה:
שם ד"ה אצטריך קרא. י"ל דהתם פריך וכו'. לדעת הרמב"ם דכל ספק שאין בו כרת לקולא מה"ת ניחא בפשיטות:
באו"ד כדי לבטל סמיכה. להרמב"ם דיוצאין בעופות מ"מ תקשי דכל שאינו בחגיגה וכו' אך נ"ל דכל שאינו ראוי מפני הספק מיקרי ראוי מה"ת. והארכתי בזה במקום אחר:
באו"ד ומותר פסח בעי סמיכה צ"ע דל"ד כלל דהתם המותר נתחייב בסמיכה ואסור להתנות בפסח להפקיעו מספק. וגם שיאמרו לבעל מותר חטא בשביל שיזכה חברך מספק. אבל טומטום ודאי מביא כל קרבנות. ואינו סומך מספק. גם תיקשי לדידהו. דהא צריך למיפטר טומטום גדם דאינו חייב בסמיכה. ועוד הא קרבן ראיה חובה היא הבאתו וסמיכתו. ואיך ימנע משניהם בשביל האחד: