אהל משה (הורוביץ) חלק א· רבי אלעזר משה הורוויץ
יבמות · רא"ש פרק ד
קיג סקל"ד ודאי טובא קשה וכו'. נר' דהרא"ש ס"ל דלמ"ד שליחותא קא עבדא. סברא הוא דכי היכי דאיהי אינתקא מכרת ה"נ צרתם. ומ"מ אין בה לאו כיון דל"כ בה. אבל למ"ד לאו שליחותא עבדה אמרינן דקרא אתי לגופיה דלא ייבם שתיהן. וממילא קם ליה בכרת:
שם סקנ"ט ותמהני על המאור הגדול וכו'. אין כאן שום תימא. דהרמב"ן ס"ל דרק לענין הנבעלת אמרינן אין חללה אלא מא"כ. אבל איסור פגימה למאן דאית ליה ע"כ מצד חללות הוא דא"ל. דהא פגום בתורה לא כתיב. ובאמת אמרתי בנ"ד לחזק ד' המכשירין לגמרי בנכרי הבא על ב"י. דאיפרך ק"ו מאלמנה שכן היא עצמה מתחללת. היינו שנאסרת מדין חללה. משא"כ בנכרי ועבד שאעפ"י שאוסרין לאו דין חללות הוא דאין חללה לדידן רק מאיסור כרת. ואנן למפסל זרע מדין חללות אתינן. וסוגיא דלעיל דלא כרבא בקדושין שם:
סי' ל"ד אבל לרבנן וכו'. נ' דר"ל משום דלכאורה קשה מנ"ל לרבנן דבחו"ל צריך ראיה. דהא בקרא ארץ כתיב וי"ל משום טיבותא דא"י. כי היכי דהו"א דאין מקבלין כלל מה"ט. אע"כ דוכי יגור דמרבי דאפילו בח"ל צריך ראיה דריש, ובהכי מתרצא קושית רש"י ד"ה דקמסייע עיי"ש. דלרבנן לא אתי קרא אחו"ל דכ"ש הוא מא"י. אלא אשמעינן דבעי ראיה גמורה. דלא נדרוש וכי יגור לכדר"י. ובארץ נמי כר"י. דבארץ צריך ראיה ולא בחו"ל: