אהל משה (הורוביץ) חלק א· רבי אלעזר משה הורוויץ
יבמות · דף צח:
גמ' ומאן דשרי כר"ע. למעיין בלשון הברייתא משמע דדוקא חמותו. אבל בת אשתו אסורה לעולם דאפי' אי נימא דגם איהי אקלשה. מ"מ איכא למגזר אטו בת שתלד אח"כ:
תוס' ד"ה מותר בא"א. ע"י קדושין לא גזרינן. לפמ"ש לעיל דמשום דאין בגיותן איסור בהו ל"ש גזרה להך מ"ד:
באו"ד לא מקריא א"א פלוני. בפשיטות י"ל דגזרינן שיקח בתה דהוי ד"ת. וכיון דבדיעבד גופיה איכא למיתי לאיסור תורה החמירו:
שם ד"ה קלש לה. שריא מן הדין. לפמ"ש לעיל באיסור באמה הוא משום בתה ניחא בפשיטות אי נימא דבדורות שלמטה לא קליש איסור לאחר מיתה דל"ש למגזר:
באו"ד ליכא מאן דתני וכו'. ואפשר ליישב דסבר דגזרינן שיבוא לישא בתה. שיסבור דאמה מותרת משום שתחלת נשואים בנכריות היה. ויסבור דה"ה בתה שתלד מאיש אחר. אחר שיגרשנה מותרת לו. ואיהי אסורה ד"ת. כיון שקיים אמה בגירות. אבל כשמתה תחתיו שריא ליה אמה: