אור ברסלב

אהל משה (הורוביץ) חלק א· רבי אלעזר משה הורוויץ

יבמות · דף מו:

דף מה.

תד"ה א"ל ר"ע. ילפינן לה ממיתה. ל"נ דהתם ל"ל דלהכי אין משלשין במיתה משום דלא אפשר. דאטו משו"ה מחייבינן ליה טפי מדבעי. אדרבה ה"ל לפטורי אלא ע"כ דכ"א מחייב כוליה:

שם ד"ה בשטבל ולא מל דלא דבר בו ר"א. והתם גופיה צ"ל כן בדר"א אדר"י עיי"ש:

מה ע"א גמ' וראיה לדברי ר"א וכו'. בספרי משמע דמעיקרא אייתי לה לרע"ק והדר דחי דעשיה העברה היא. ומייתי התם ד"א וטופרוהי כנשרין וכו'. ואינו מובן לכאורה דהכא משמע דלכו"ע גדולין הוו ניוול ומאי מייתי. ונ"ל דאם נפרש דצפרניה מקרי היוצאין מן הבשר ונחתכין אין ראיה לר"א. אדרבה הוי ראיה לרע"ק. דהתם לא כתיב עשיה בשער הנחתך אלא ברגלים. אלא ר' אלעזר מצי לפרש דצפרנים הם הדבוקים לבשר. להכי מייתי התם ד"א וטופרוהי כנשרין. לראיה דצפורן מקרי היוצא. ונ"ל דר"א מפרש שפמו שער השפתים. משא"כ לרע"ק דל"ל קרא אאיסור גלות מצורע במ"ק מ"ו [ורק מדרבנן אסור ככבוס] ול"ש לפרושי על שפם דמצורע בשערו כיון דמצי לגלותי והוי שפם שפה העליונה ממש שבלעדה א"א לבטא אות המ"ם] ואין ראיה משפמו כמו מרגליו. והיינו דהוסיף בגמרא "ולא עשה שפמו" ובספרי ליתא. וגמרא מייתי ראיה לר"א ולשטתו [ועוד י"ל דרע"ק לטעמיה דדריש את. ואף אם נפרש צפרנים. הדבקים בבשר. את מרבה הטפל היינו היוצא. אף גם ר"א דריש את בנדה ל"ה עיי"ש]:

ע"ב גמ' מפני ששהו עצמן. דעכו"ם מיענשי על שלא קבלו את התורה כדאמר ברפ"ב דביצה. ואפשר דאהא מייתי קרא דקבלה שכר שלם על הגירות דהוה מצווה ועושה וי"ל כן לשון הפסוק:

ישלם ה' פעלך. היינו הג"ח שעשתה בגיותא שהזכיר מקודם. אך שכר זה אינו בשלימות דהויא אינם מצווה. ותהא משכרתך שלמה וכו' אשר באת וכו'. ר"ל בעד בואך לחסות תהיה משכרתך שלמה. ולהכי אמר לשון שכירות שמחוייבת בזה. והיינו דאמר במ"ר אר"ח אשר באת וכו'. ר"ל דקאי אלעיל, דבעד בואך תהי משכרתך שלמה ואיננו תואר לאלהי ישראל, וכן מורין פסקי הטעמים:

שם מאי קראה. פשטא דגמרא נראה דאלישלא דאמר תחת כנפי השכינה מייתי קרא דרות לחסות וכו':

תוכן העניינים

אהל משה (הורוביץ) חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה