אהל משה (הורוביץ) חלק א· רבי אלעזר משה הורוויץ
יבמות · דף מב:
ד"ה ר"י בעירובין פירש וכו'. נ' דהוכרח שם לפרש כן לפי הס"ד דמשום דליתא להני כללי בעי למפסק כר"י. ואי נימא דר"י ור"י כהדדי סברי פשיטא דאין דבריו של א' במקום ב'. אבל אי פליג ר"י אר' יהודה בארוסות וגזר אירוסין דקמא אטו נשואין. צריך למפסק כוותיה בתרווייהו. דגזרינן באירוסין דקמא ולא דבתרא. ולא הוה מכריע כיון דר"מ ור"י לא גלו דעתם שיש לחלק בין אירוסין דקמא לדבתרא. וע' ספ"ק דפסחים. וקושיתם לא אבין, דודאי כיון דמוכת מברייתא דת"ק דמתני' הוא ר"מ. דבר מינים לא אשכחן מאן דאסר אלא ר' יוסי ואיהו שרי בהדיא ליארס. ול"ל דתו רבים הוו דארוסה אסורה ס"ל. דהא בברייתא תני ר"מ לחוד. א"כ ת"ק יחידאה היא. ולהכי הדר ביה מהא דכרמא. דאפשר דת"ק הוא רבנן דכרמא ולא מצינן למדחייא. ובאמת לא ידע מברייתא דגיורת ושפחה לס"ד שם. ולגרסתנו בתוספתא ניחא בלא"ה:
באו"ד אינה ראויה. ול"נ דודאי א"א לומר דר"י סבר כר"מ בארוסות ומ"מ לא גזר בזנות. דא"כ היכי פליג שמואל אר"י שהוא תנא:
באו"ד משמע אפילו ארוסות. ול"נ דודאי התם כיון דקאי אאלמנות ואגרושות שייך למתני וכולן:
באו"ד אפילו נשואה שרי. ר"ל וה"ל לר"י למשתק לר"מ. דלר"מ צריכות ככל הנשים קאמר. ולדידיה נמי צריכות ככל הנשים: