אהל משה (הורוביץ) חלק א· רבי אלעזר משה הורוויץ
יבמות · דף כב.
גמ' ומ"ש מעריות. לעד"נ דמקשי למאן דאסר לקמן צ"ז בבני יודן. ובנשי אחים ל"ש כלל שמא יאמרו דאינן אסורות בנכרים. ור"נ סבר נמי כמאן דאסר התם עכ"פ מן האם כיון דאסר בעדות לכתחלה. והא דאמר לעיל אי לאו שמא יאמרו לא גזרו בהו רבנן היינו שלא יוציא בדיעבד. ויליף ק"ו לשניות שאין לנו לאסור כלל:
רש"י ד"ה ושבבתו. בת בן בתו וכו'. נראה דס"ל דלא בת בתו ודאי אין לה הפסק דהא איכא בדורות ערוה גמורה. משא"כ בת בן בתו או בת בן בנו דאיפסקא ערוה דאורייתא. ול"ד לאשת בן בנו דאין לה הפסק. דהתם אשת בנו במקום בנו קיימא דמשום אשות בנו נאסרה. ולהכי אשת בן בנו מקריא איכא ערוה בדורות. משא"כ הנך דאסירין משום קורבא דידהו. וכן בת בת בנו. ובת בת בן אשתו. ובת בת בת אשתו. אבל אם אם חמותו יש לה הפסק. אע"ג דאם חמותו ערוה. דלא כתיב בקרא בלשון אם חמותו כדאמרינן לעיל גזרו על אם אביו משום אם אמו. ולא אמרו משום דבנה ערוה גזרו על בן בנה דלא כתיב בקרא בלשון איסור הבן אלא איסור אם: