אהל משה (הורוביץ) חלק א· רבי אלעזר משה הורוויץ
חגיגה · דף ב:
גמ' קתני חרש. עיין בטו"א שנדחק הרבה בסוגיא זו [אם כי אחת מקושיותיו היא קושית התוס'] ובדאמר לקמיה תנינא וכו' עיי"ש. וגם לשון קמ"ל כדתנן אינו מובן שמביא ממשנה על משנה. אם אמנם דמשכחת לה שישמיענו בקצרה מה שהשמיענו כבר. אבל הכא דיוקא ל"ל לגמרא לדיוקי כה"ג. ולעד"נ הפירוש הברור בזה דקשה לגמרא שתשמיענו המשנה שמי שאינו בן דעת פטור ממצות ועי' במשנה ספ"ג דר"ה דתני רק פסולייהו ולא פטורייהו וכן בכ"מ וע"כ דקמ"ל תנא מילתא אחריתא והוא דקמ"ל דפטור אף מדבר ואינו שומע. אך כיון דתני גם שוטה וקטן דודאי לאו בני דעה נינהו, ומפרשינן לחרש נמי בלאו בר דעת. ועפ"י הכלל שבידינו ממתניתין דתרומות דרק אשו"א לאו ב"ד הוא. ע' מפרשים שם וכולה מתניתין לדיוקא אתי לחייב מוא"ש ושוא"מ. ושוטה וקטן תני כי היכי דלא ניטעי כנ"ל. וקמ"ל דלא מקשינן בהא חגיגה לראיה. והשתא מצינן לפרושי תנינא וכו' כפרש"י ז"ל וקאי אמתניתין דתרומות ומ"ל גם אמתניתין דידן דמוכח מינה דא"ש לחוד מקרי נמי חרש מדאצטריך למתני שו"ק כנ"ל. ואע"ג דמוכחא הא ממתניתין דמגילה י"ט התם א"ל דאיירי באשוא"מ ואשגרת לישנא הוא למתני חדא משוה תרתי עיין בירושלמי שם: