אהל משה (הורוביץ) חלק א· רבי אלעזר משה הורוויץ
זבחים · דף קיט.
גמ' מע"ש ומע"ב. ל"ד להדדי. דמע"ש דוקא בנוב וגבעון כדמסיק רב יוסף. ומע"ב בא בנו"ג ונאכל בכל ערי ישראל דמע"ש הבאתו אינה אלא לאכילה. ול"ל דניליף אכילת מע"ב ממע"ש. דמע"ש גופיה ממע"ב ילפינן והוי למד מלמד ומלמד ראשון ולמד אחרון קודש הוו:
תד"ה באו. ונ"ל דלענין הבאה וכו'. נראה דהוא הקישא דוהבאתם שמה דבר"פ מעשר בהמה ולא היקש דעשר תעשר כפרש"י, ע' בתוס' בכורות נ"ט. ונ"ל דבכל דבר השייך גם במעשר ראשון מקשינן מהיקש דעשר תעשר. ודבר הנהוג רק במע"ש נפקא מוהבאתם:
באו"ד ל"ל דר' אלעזר וכו'. נ"ל דהתם דלר"ע איירינן בעינן שיהיה ראוי למאכל בחו"ל דס"ל בכ"מ דמושבות מרבי חו"ל. ואפשר דריה"ג נמי הכי ס"ל. וברייתא דחלות תודה ל"ס כר"ע אלא בעני קרינן וכ"מ לשון הגמ' התם:
באו"ד והלא נאכלים בנו"ג. נראה דאפילו בית עולמים נמי נפיק. כיון דיש בכורים הנאכלים בכל מושבות כדאמר רבא התם ל"ח לענין לקוח בכסף מעשר:
באו"ד ממטו להו התם. צ"ע דנהי דמטו ליה התם מ"מ אח"כ יאכל בכל ערי ישראל. ולולא דמסתפינא ה"א דהנך חמש תיבות "ובנו"ג ממטו להו התם" מיותרים. דהרי קושיתם היתה אליבא דר"ש ואליביה ודאי באין בנו"ג. אך מ"מ יש להקשות קושיתם אליבא דר' יהודה כנ"ל:
שם ד"ה ואיתקש. והתם סגי בחדא. התם ודאי ל"מ למנקט למעשר. דבמעשר לא איתקש בשר לדם. והכא נראה דל"מ למנקט בכור דאיתקש בואכלת לפני ה' וכו' דא"כ משמע כאכילת בכור דאינו נאכל כלל בעת נו"ג. להכי נקט היקש דמעשרות בקרא דוהבאתם. שמה דאיתקשו הבאות להדדי. וכיון שאינו מביא מע"ב אינו מביא מעשר דגן. ומכל מקום נאכל הוא מטעם שכתבו התוס' לעיל. ול"ש להקיש לבכור מקרא דוהבאתם דכתיב התם מילי טובי דבאים בנוב וגבעון. ודרשינן מעשרותיכם שהוקשו בתיבה אחת: