אהל משה (הורוביץ) חלק א· רבי אלעזר משה הורוויץ
זבחים · דף צט:
תוס' ד"ה אמר ר"ח. אי לא שרית לאוכלו וכו' דראוי לאכילה בעינן מה"ת. ונ"ל דהך סברא לא מהניא אלא היכא דמת קודם שחיטה וזריקה. דכיון דבא באנינות נאכל באנינות וכדתנן פרק כיצד צולין לענין טומאה דהבא בטומאה נאכל בטומאה דלאכילה בא. ה"נ הכא. אבל מת אחר זריקה דודאי דינו דנאכל דסתם אמרו טובל ואוכל פסחו כל שיש פסח אוכל. ע"כ טעמא משום דאנינות לילה דרבנן. ולא רצו לחלק בגזרותיהן. וכיון דאכיל במת קודם שחיטה וזריקה. לא גזרו גם במת אח"כ אף דאכילה לא מעכבא. שוב מצאתי בירושלמי פ' האשה דמת אחר כפרה אינו אוכל. דאמר מת אחר כפרה אינו אוכל. ומקשי קושית תוס' דהכא, דא"כ היכי מוכח דאנינות לילה דרבנן. הא גם של תורה התירו לצורך הקרבה. ומשני דהאוסר איירי במת עם דמדומי חמה והוי לילה יום קבורה. וסבר יום קבורה עה"ת או כעין תורה וחמיר טפי. אבל נקבר ביום שרי. וע"כ אנינות לילה דרבנן: