אהל משה (הורוביץ) חלק א· רבי אלעזר משה הורוויץ
זבחים · דף פב.
גמ' חטאת זכר מניין. נ"ל דהוי כמו וכו' ומהפך כל הברייתא וצ"ל כאן. א"ל אלא חטאת יחיד צבור מניין. וסיים ת"ל וכל חטאת היינו מב' הרבויים. וראיה מדסתים וכל חטאת ולא וכל לחודיה כמעיקרא:
שם נכנס לכפר וכו'. לפירוש הרמב"ם נפסל בכל כניסה אפילו שלא ע"מ לכפר. וראיה דהא בגמ' סוף פרקין אמרו דלהך מ"ד מותר לכפר. ונ"ל משום קרא דהן לא הובא וכו'. והכא פליגי בנכנס לכפר. דאיכא מ"ד דבכה"ג בעינן דוקא כפרה. ומתפרשא בהכי סוגיא דלעיל ל"ו סע"א השתא עיולי וכו'. ר"ל כיון שהמחשבה מועלת להכשיר בעייל. כ"ש שלא תפסול בשעת שחיטה. והתוס' דחקו שם מאד וכן לקמן צ"ב ע"ב משמע דהכניסה דומיא דפרכסה פסולה וגם יתורצו בזה קושיות התוס' לעיל ד"ה ונתן ולקמן ד"ה ותהא. ובע"ב ד"ה ולא וד"ה דמה:
רש"י ד"ה כיון דאיכא. וא"ת ליפסלינהו וכו'. צע"ג דהאיך אפשר דמשום מצות קדימה יפסול שניהם. וא"כ בכל הני דבעו בפרק כל התדיר מי קודם יבטל משניהם. אלא ודאי ה"ק משום דבשאר קרבנות יהיב מעיקרא בפנים וחטאת ואשם מעיקרא בחוץ לא פסיק ליה וסמיך אקמייתא: