אהל משה (הורוביץ) חלק א· רבי אלעזר משה הורוויץ
זבחים · דף יז.
גמ' סוף סוף קלישא וכו'. נראה מהא דכיון דידענא טמא ל"ל במחו"כ לפי במחוסר מעשה לאפוקי ט"י דמסברא דמשום הטומאה הוא וכ"ש ט"י דלא קליש כ"כ. וא"כ הא דאמר לעיל ט"י לא אתי מינה היינו אף טמא דלא מחסר כ"כ מעשה ומיא שכיח. ופרש"י צ"ע:
ד"ה כל חדא. משא"כ בהנהו וכו'. דבריהם לא אבין היטב. אך נ"ל לתרץ בפשיטות דבכל הנהו דמייתי אית לן לומר ק"ו בתרווייהו כגון בתורים ובנ"י דליכשרי תרוייהו בגדולים וקטנים וכן כלם. אבל הכא עכ"פ לא ידעינן איך להשוותם. אי דתרוייהו הותרו רק בכ"ג וצבור או דהותרו בכ"ג או בצבור. ואולי כוונתי לדעת קדשם:
שם ד"ה ט"י. דאשה כשרה לשחוט קדשים. צע"ג דהא שחיטה לא מתחללה בטומאה. אך שייך בה חלול לענין במה. וכגון שהקריב כהן חטאתם במשכן מדבר או שילה. שמותרת היא לעבוד בבמה אחר ההיתר: