אהל משה (הורוביץ) חלק א· רבי אלעזר משה הורוויץ
גיטין
דף יב.
גמ' אלא דמגו וכו'. בלא"ה צ"ל ע"כ דטעמא דר"א משום מגו. דהא איהו אמר בפרק מי שמת דאין זכין לגדול. אלא בעי למפשט דכשם בסברת מגו מהני בחב לאחרים ה"נ כל זכיה לסברת ר"א התם. ודחי דמגו שאני משום דמצי זכי לנפשיה אף היכי דחב לאחרים הכי נמי זכי לחבריה:
דף מ:
תוס' ד"ה הקדש. אפינו לר' ישמעאל. צריך לומר דאינו חייב לחלקו. או לגרוס "אלא" במקום "אפילו":
דף מב:
תד"ה מעוכב. בח"ע וחב"ח. והיינו ולד משפחה וכהן והיא חציה שפחה. וכן צ"ל בספ"ב דכריתות ע"ש ובפי' הרמב"ם וחיבורו ובתוס' שם ריש דף י"א. דס"ל דמשכחת בקטנה. ותקשי מי קיבל בה קדושין. וע"כ בולד שפחה שהאם חציה שפחה וחציה ב"ח ואביה קיבל בה קדושין:
דף מה:
גמ' עד כדי טרעפיק [ברא"ש הגירסא כדי ד' טרעפקין. ש"ך]:
דף מו.
גמ' רבים ג'. בקרא לא כתיב רבים. אלא משום דמקרו רבים שייך למגזר אטו י' דהוו עדה. ולא יזדקק חכם להתיר אבל בבעל (לעיל ל"ה ב') צריך י' דוקא דלא תועיל הפרה דיעבד. וכפרש"י שם. אע"ג דאיירינן לר"נ. וראיה דאי בשלשה הל"ל מדרינן סתמא. דהא בב"ד איירינן:
דף נו:
גמ' משיב חכמים אחור. ועי' באיכה רבתי ע"פ היו צריה. דבב' הפעמים השיב כהוגן. ש"ך]:
דף עט:
מתני' ולא זה וזה מטמאין. עי' במהרש"א ומהרש"ל שנדחקו בזה. וכן הא דנפסלה מן הכהונה תמוה דהא פסולה משום גירושין. ולפמ"ש ריש כתובות ניחא. דאיירי הכא בגט דרבנן ועקרוהו רבנן לקדושין ואחר שנמצא פסול בגט חזרו הקדושין והשתא היא נפסלה מכהונה:
דף פא.
תד"ה טרקסמון. דרך טרקסמון וכו'. ונ"ל דצ"ל ירק טרקסמון. ועיין וי"ר פ"ג. ש"ך]: