אהל משה (הורוביץ) חלק א· רבי אלעזר משה הורוויץ
ברכות · דף נט.
תוס' ד"ה על הרוחות ירושלמי כו'. נראה דגמרא דילן ל"ס דאיכא ברכה בנחת כלל דהא אביי אמר דרוחות הוא זעפא. ואיהו ל"ס ליה לפלוגי בון הני ב' ברכות דהא אמר לקמן כרוך ותני. ונ' דהירושלמי סבר בכ"ד המצוי בתוך ל' יום אומר עו"ב. וכן גורס בדר"י במשנה בזמן שרואהו לפרקים אומר עו"ב ומפרש עלה. אחד לל' יום. ר"ל ולאפוקי יותר. ובגמ' דילן איתא עד ל' יום. ר"ל מן יותר עד ל"י ולא עד בכלל:
שם מאי ברקים א"ר ברקא. נ' דקמ"ל דאפילו אחד מברכין. דע"כ אחד חלוק במה משנים דלהכי קשי כדלקמן. הלכך צריך לאשמעי', ולולא דמסתפינא לחדותי מילתא. הו"א דרבא בא לאפוקי ברקא תקיפא דלעיל דאז צריך להמתין על הרעם ולברך ביחד דכולה חדא מילתא היא. ואולי לזה נתכוין רש"י ז"ל שכתב ברקא אישלחיר"א לשון מרחיק נהר וכוונתו על המראה הנראית ולעיל פי' על גוף הברק דשייך תקיפא ומיתבר גם אפשר שזהו ברקא יחידאה ודוק:
שם ל"ק הא דקטר בעיבא כו'. והא דאמרי אינשי סתמא כד מפתח כו'. משום דבעינא דצפרא לא יהוי מיטרא כלל:
שם ופליגי דרפרם ב"פ. משמע דגם ריב"ל פליג. והיינו משום דל"ש הלכתא למשיחא: