אהל משה (הורוביץ) חלק א· רבי אלעזר משה הורוויץ
ברכות · דף נב:
תוד"ה תיכף. לא חש למתניי'. עיין צל"ח. אבל תיכף לסמיכה שחיטה איכא פלוגתא אי נוהגת בכל הטעונין סמיכה. עיין בירושלמי פ"ב דביצה. דאיכא למ"ד דדוקא באשם מצורע. וע"כ דל"ד תיכף דהא א"א. כדאמרינן בזבחים (ל"ג א'). אלא ביום שראוי לשחיטה לאפוקי מאתמול. אפילו עבר ונכנס וסמך ע"ש דפליגי בחגיגה לפי שגם היא זמנה ביו"ט אלא שכשרה מאתמול לשלמי נדבה או גם לחגיגה לדעת הראב"ד ז"ל בהשגותיו ה' חגיגה (פ"ב ה"י):
שם גמ' ד"א אין נט"י לחולין מה"ת. הלשון תמוה מאד. דהא גם לתרומה אינו מן התורה. ולחולין אין כלל נט"י. ונ' לצדדין קאמר. אין נט"י לחולין ואין עיקר כלל לנט"י מה"ת. כ"ה בירושלמי ב' הטעמים משום ספק משקין לידים לעולם טהור. היינו שאין להם עיקר מה"ת. ד"א אין נט"י לחולין דאע"ג דתיקון נט"י לאכילת פת מ"מ אם נגעו בראשון אינן נפסלין ודוק:
שם וכ"ת ע"ש גבי אוכלין דחיישינן. ודאי דעל השלחן איכא גם טעם ידים. אלא דה"ק מ"ט לא מתקני תקנה אחריתא שיהיו הידים והאוכלין בטהרה. ומשני דלא חיישינן לידים:
שם אבל נט"י לב"ש תחלה ל"ס להו. עיין בשנות אליהו דר"ל דהכא מודו ב"ה דכב"ש ש"ד. ורק ב"ש ל"ס להו הא דב"ה:
שם תוד"ה נהגי. אבל הכא י"ל דאין כאן אלא כו'. ונ' פשוט דהכא כיון שנהגו אסור לשנות. משא"כ התם דאין איסור לעולם במניעת הדוכן כשאין אומרים לו עלה:
שם כי פליגי במאור ומאורי. עיין גם בזה בשנות אליהו: