אהל משה (הורוביץ) חלק א· רבי אלעזר משה הורוויץ
ברכות · דף מו.
גמ' א"ל לר"ז לישרי לן מר כו' וכה"ע נ' כוונת הני אמוראי. דלכאורה ק' מאי דעתי' דר"א דאמר לישרי לן מר כיון דס"ל כר"י. וגם ר"ז מאי ס"ל. דאי כר"י כפי שאמר לו ברישא ה"ל לקבולי בה"מ דהא אורח מברך. ונ' דר"א חולק כבוד לר"ז דהוי מבבל. ורצה לדחות גם תחלת דברי ר"י דבעה"ב בוצע מקמי דר"ה דהוי ג"כ מבבל. וכדי שיוכל האורח לברך. דכ"ה הד"א שאכל מפתו. וכאשר השיב לו ר"ז ל"ס מר להא דר"י, סבר דר"ז ס"ל לגמרי כר"י וחולק על ר"ה. וע"כ אמר לברוך לן מר. והשיב לו ר"ז. ל"ס מר כר"ה דמן בבל שלנו. וא"כ יש לנו עתה לקיים דבריו. ומתחלה לא רצה לדחות ראשית דברי ר"י. דלית חולק עליו:
שם תוד"ה עד היכן. ועוד הכי קיי"ל כר"ש באיסורי. אפשר דהכא פסקינן כר"נ משום דהני דמוכחי דבפשיטות הטוה"מ ד"ת. דחי לאוקימתא דר"ש. וא"כ מ"ד ג' וד' ע"כ כר"נ. ומ"ד בב' וג' מצינן לאוקמי נמי כר"נ ובפועלים ודוק:
שם גמ' תדע דהטוה"מ לאו דאורייתא כו'. והא דלא הוכיח גם מדאמרינן בה מלכות כדלקמן מ"ט דפלוגתא א"א בה מלכות תליא אי הטוה"מ דאורייתא. אמנם רב לטעמי' לעיל מ' ע"ב דלא בעינן מלכות לעכב:
שם תוד"ה כל הברכות. ואומר ר"נ שהיא מן הברכה. ע' סוף מס' ד"א רבה דלא משמע הכי: