אהל משה (הורוביץ) חלק א· רבי אלעזר משה הורוויץ
ברכות · דף מה.
גמ' אמר רחב"א מנין לעונה אמן כו':
נ' דכש"כ דאין להנמיך כדמוכח קראי דיחדו. ורק אשמעינן דאפי' להרים קולו אסור דהו"א דמותר משום דכל העונה אמן בכל כחו כו' (שבת קי"ח). וגם הא דאין המתרגם רשאי להגביה קולו. ה"ה דאפילו להנמיך אסור. כדמוכח קרא בקולו של משה. אלא דאורחא דמילתא נקט. דדרך המתרגם להגביה קולו כדי להשמיע לעם:
שם רש"י ד"ה עד כמה. ונ"מ להוציאם י"ח. הא ודאי דעיקר פלוגתייהו בחיוב בהמ"ז ורק מדלא אמר ע"כ מברכין ניכר דאשמעינן דאף בכזית מזמנין. ולדידן דאסיקנא בסוגיין לקמן דאפילו עלה של ירק מצטרפין. לכ"פ דנ"מ לדידן להוציאם י"ח:
שם תוד"ה ג' שאכלו. ול"נ דה"פ כו'. אבל לענ"ד נראה דלשון אינן רשאים משמע דיכולין ליחלק וליפטר אלא שאין רשאין לעשות כן לכתחלה. ואהא משני כאן בתחלה:
שם תור"ה אכל טבל. בסה"ד דהשתא מיהא לא איתשיל. צ"ע מנלי'. דתרומה אפשר משום דמיתשיל הדרא לטבליה:
שם תוד"ה ג' שאכלו. מפירש"י אמאי כו'. לפי גירסתנו בגמ' חייבין ואין רשאין אפשר דמיתורא קדייק:
שם בא"ד. משמע מכולהו נפקע זימון. ובד' ומ' אף דלא פקע זימון. מ"מ לא רצה לשנות ולהאריך ותני כן: