אור ברסלב

אהל משה (הורוביץ) חלק א· רבי אלעזר משה הורוויץ

ברכות · דף יג.

דף יב.

גמ' כל הקורא לאברהם אברם כו' התם קוב"ה אמר שרי כו'. וטעמא דמילתא כפי' רש"י בחומש דמיחזי כאילו אינו אלא אב לארם ומש"ה בשרם אין קפידא אלא לאברהם דהמשמעות בשרי היינו שרתי וזה הוא רק לו ולא לאחרים וע"כ אין קפידא:

שם ורבנן סברי כמ"ד לא השמיע לאזנו יצא. לכאורה א"מ גם אם נדרוש משמע השמע לאזניך כו' מ"מ הלא ממילא נשמע גם דבכל לשון שאתה שומע ודרשא דוהיה הא איצטריך להו למפרע, ונ' דרוצה לתרץ אף למאן דדריש דברים הדברים (שבת ע' א') ומ"מ מצי סבר כרבנן מצד דסבר א"צ להשמיע:

שם למימרא דסבר רבי כה"ת כו' דאי ס"ד כו'. כל הסוגיא תמוה לכאורה מי מכריחו מעיקרא ליהדר מ"ט דרבי ורבנן וממציא מדנפשיה טעמייהו ואח"כ קאמר למימרא כו' אדרבא נימא דטעמייהו בהך פלוגתא דלרבי כס"ת בלה"ק ולרבנן בכל לשון. אמנם נ' דפריך בפשיטות דידוע ליה דרבי דריש דברים הדברים שבת צ"ז ב') וא"כ לדידיה ע"כ והיה מיותר למדרש דק"ש בלה"ק ולרבנן פריך למ"ד לעיל בלא השמיע לאזנו יצא. וע"כ שמע מיותר למדרש בכל לשון בק"ש:

שם תוס' ד"ה היה קורא וא"ת הא בפ"ק כו'. אין כוונתם להקשות סתירת התלמודים בדין ברכות מעכבות דאין ענין עיכובן זו לזו לעיכובן לק"ש. ועוד דבירושלמי דחו להך הוכחא שהביאו התוס' ואף דלא דחו רק אליבא דמ"ד צריך לכוין בכולן מ"מ לגמרא דילן דמפרש כיון לצאת או לקרות וודאי דבכולן היא ומשו"ה נדד הבבלי מפי' הירושלמי אלא כוונתם להק' על הוכחת הירושלמי דכמו דמפלגינן בין עיכובן לסידורן א"כ מ"ל גם לק"ש מעכבין ובלבד שיאמרו אח"כ וא"כ י"ל דיצא בק"ש וחייב בברכות ומשני דביחיד אין לחלק בין עיכובן לסידורן ומדאינו מעכב אחר ק"ש גם ביטולן אינו מעכב:

שם תוד"ה עד כאן עד בכל מאדך כו'. דלפירש"י קשה מאי פריך ר"ע דהול"ל אשר צויתיך (עי' תוס' ע"ב ד"ה אשר) דהא גם לרבנן קאי אלהבא עד על לבבך אע"כ דאין סברא לדידהו לחלק עד על לבבך. ע"כ קאמר ר"ע כל הפרשה:

תוכן העניינים

אהל משה (הורוביץ) חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה