אהל משה (הורוביץ) חלק א· רבי אלעזר משה הורוויץ
ברכות · דף ח:
גמ' ואפי' עטרות ודיבון. עיין רש"י ותוס'. וי"ל דברי רש"י. דבכ"מ שצריך להתחיל התרגום של אותה הפרשה. כמו ואילין שמהת כו' ע"כ צריך לפרט השמות ואפילו בפסוק ובני עוזיאל כו'. כיון שהתחיל בתולדות בני לוי. אבל הכא הו"א דידלג ויתחיל ארעא דימחא כו'. ולו"ד ז"ל. נ' דהו"א משום דבתרגום דעטו"ד יש ובית קבורתא דמשה. וזה א"א להכניס בדבריהם דאז היה קיים. והתרגום אינו אלא כמדרש בעלמא. וקמ"ל דאפ"ה צריך למימרינהו:
ביתר ביאור. דכונתו דתרגום ע"פ עטו"ד אינו דומה לשארי תרגומים שאינו מתרגם המקומות כמו שהיו נקראים בעת אמירתו רק כמו שנקראו אח"כ כשהוסב שמותן כמ"ש בסוף הסדר שם (עיין רש"י שם) ולכן תרגם כמו העברי ממש משום דתרגם אח"כ מקפן שמהן. אבל כאן תרגם על העתיד. וראיה שתרגם על נבו בית קבורתא דמשה בעודו קיים. וסד"א דהוי כמדרש. קמ"ל:
שם שכל המשלים פרשיותיו מאריכין לו כו' אינו מובן מ"ש "שכל" דהא רוצה ליתן טעם לדין זה ואיה הטעם והשייכות להשלמת הפרשה עם אריכות ימיה, ונ' דה"פ לעולם ישלים כו' היינו קודם הצבור שיהיה מורגל על לשונו ויוכל לקרוא בתורה בעצמו כדאיתא בתנחומא ומובא באו"ח מ"ס קל"ט במקום שנהגו לקרוא בעצמו לא יעלה אם לא העביר בינו לבין עצמו פעמים ושלש [ועיין הגר"א שם שציין אבל במ"ר פ' תשא איתא ד' פעמים. וז"ל שם. א"ר אחא ראה ויספרה הכינה וגם תקרה מלמד שהיה מעביר ד' פעמים ואח"כ היה אומר כו'. ועיין בב"ר פ' כ"ד. רבנן ור' אחא. רבנן אמרי כל דיבור שהיה הקב"ה אומר היה אומרו ב' פעמים כו' ור"א אומר ד' פעמים ועיי"ש דתרווייהו מוכיחו מפ' אז ראה ויספרה. ולפ"ז ר"א בפ' תשא לטעמי' בב"ר פ' כ"ד. ואנן קיי"ל כרבנן. וניחא פסק השו"ע]. ובסוף ברכות איתא ג' דברים מקצרין ימיו כו' הנקרא לתורה ואינו עולה. וא"כ כיון דלא יעביר בינו לבין עצמו לא יעלה. ויגרום קיצור ימים. משא"כ להיפך באם יעביר ויעלה. יאריכו לו ימיו ושנותיו:
שם פעמים שאדם קורא כו'. ואחת לאחר עמה"ש הוא דבר פלא. דהלכתא פסיקתא במגילה כ' דלאחר עמה"ש יממא הוא. וליכא מאן דפליג. ונראה כמ"ד בירושלמי דהך פירקא מעה"ש עד שהאיר המזרח ד' מילין ומשהאיר המזרח עד הנץ ד' מילין ואנן משכחינן דמעלוה"ש עד הנץ ד' מיל (פסחים צ"ה). א"כ כל דאתמר בבבלי עלוה"ש היינו האיר המזרח. וכ"מ קוראים האיר המזרח ביומא פ' אמלה"מ. וכל מאי דאיתמר עלוה"ש יממא היינו האיר המזרח. והכא כונתו על עמוה"ש האמתי כמו שקראוהו בירושלמי. ואותו אחר עמוה"ש היינו עד האיר המזרח ודאי ליליא הוא לכל מילי זולת לענין ק"ש דאיכא דקיימי בההיא שעתא. ואכמ"ל: